טליה וחוה שלום
ברצוני להציג את עצמי כרותי צפרוני, אמא של טל מתיכון מכבים רעות שלקחה חלק בפרויקט "עתיד" השנה.
למרות שיחת הטלפון הקצרצרה שלי ברצוני לכתוב את הדברים ולהרחיב טיפה.
אני בראשית דברי רוצה לברך את הרעיון של הפרויקט ואתכן באופן אישי על העברתו מהרעיון אל המציאות הלא פשוטה.
אני חושבת שהמהות כאן היא איזשהו גרעין קריטי בחיינו היום יומיים בארץ המדהימה ולא פשוטה שלנו.אני באמת מרגישה שלפני הצורך שלנו כאומה ועם להישרד מפני אויבינו- צורך שמעסיק חלקים כל כך מרכזיים בהוויתינו-אנחנו צריכים לחזק את עצמינו- את הקשרים והחיבורים שהופכים את כל החלקים שלנו לשלם הזה שצריך להיות בנפשינו.ההבנה, הפתיחות- הם אלה שיכולים ליצור התחלה של תהליך מקשר בין הפלחים השונים והלגטימיים של העם שלנו.
כאמא שמגדלת שלוש בנות בתקופה הזאת, במשפחה חילונית, בסביבה חילונית מובהקת- ה"חלון" לקשר כזה הוא בהחלט משהו שהייתי רוצה להנחיל לבנותי, משהו שאנחנו מנסים בבית, על קצה המזלג לטפטף, ללמד שאפשר להיות קשובים גם אם מה שאני שומע וסופג מקומם ואינו עולה בקנה אחד עם תפיסת העולם שלי המתגבשת.התהליך הוא קשה, הוא מצריך הרבה כוחות טובים ויכולת הקשבה ופשרה שהם הבסיס הרי לקיומינו- וכבן עשרה קשה במיוחד להבין.
כאן אתם נכנסתם לתמונה ועוררתם אצל טל סערות לא מבוטלות. אני בטוחה שחשתן בהן וספגתם קיטונות מהזעם שלה שהיא טרחה להשליך לכל עבר, אבל זהו בעצם התהליך. זאת הדרך, בתנאי כמובן שהיא מתנהלת באופן תרבותי, מכובד ולגטימי.מותר לכעוס. צריך אפילו לכעוס- כי זה אומר שאני סופג, זה אומר שנכנסתי לתהליך ולא נישארתי אדיש בצד, נותן לדברים לעבור על פני מבלי לתת מעצמי.
טל נתנה מעצמה, ואני חושבת שהיא עשתה את זה כי אתן, טליה וחוה נתתן כל כך הרבה מעצמכן. אתן השכלתן ליצור את הגירוי החזק הזה שהצית את התהליך, שכמובן נמצא רק בראשיתו. אני בטוחה שבזכות הפרויקט הזה, הצנוע והעמוק- הבאתם לחברה שלנו אנרגיות קשר חיוביות שיהיו- כל אחת בדרכה שלה- שגרירות של הפצת התהליך הזה של ההידברות וההקשבה במקומות משם הן באות.
קלטתי מטל לאורך הדרך את ההערכה שלה אליכן ואל הבנות שבהתחלה נראו כאיזה יצורים מעבר להרי החושך והפכו להיות בנות גילה, ידידות שמעבר להצהרות ולמילים- מתענינות בדברים דומים, מתעסקות במוקדי ענין שישי בינהם חוליות מקשרות רבות, ולראיה הצורך של טל בסופו של התהליך להכין את הצמידים הסמליים הללו, מחוטים פשוטים שבאמת אומרים הכל על הרצון להישזר אחד בתוך השני, הרצון ללכת יחד-הרצון לקשר.
אני חוזרת ומברכת את "עבודת הקודש" שאתן עושות. אנא העבירו מסר זה גם לממונים שבוודאי, גם להם מגיעות תודות רבות ותשבוחות לא מעטות.
אני מקוה שתמשיכו בפרויקט ומבטיחה, בעוד שנתיים לשלוח נצר נוסף למשפחת צפרוני, את ביתי רותם, שכבר מחכה....
תודה על הכל
רותי צפרוני
(עתיד תשס"ו - 2006)
