בשבחי מרכז יעקב הרצוג/ מאת נחום שור

התפרסם בעיתון "הקיבוץ"

בתנועתנו מקובל לומר שהמסורת והדת היהודית מהווים עבורנו מקור השראה, אך לא מקור סמכות.

זוהי, לאמיתו של דבר, התפיסה של חלק גדול מהיהדות החילונית, ההומניסטית והפלורליסטית, הרוצה לינוק מצד אחד משפע אוצרות הרוח והיצירה התרבותית המפוארת של עמנו לאורך הדורות, שהייתה עד לעת החדשה מורשת דתית בלבד, ומצד שני מציבה את הגבול הברור בין דתיות לחילוניות וכל זאת מתוך כבוד הדדי, הערכה וגם המשך הלימוד המתמיד מכל מה שנשמר ומה שהתחדש.

לאחרונה, רווחת בארץ האופנה של נהירה ללימוד תרבותנו העשירה בעבר, והתרחבות התופעה של חילונים רבים הנוהרים לבתי מדרש דתיים, חילוניים ומעורבים (נזכיר את "עלמא", "בינה" ואחרים), וגם ההשתתפות הערה ב"תיקונים" למיניהם, מעידה על הצימאון להרחבת האופקים והדעת את מקורות מורשתנו.

אבל מאחורי התופעה הזו מסתתרת העובדה הפשוטה, שפרט לאלה שלמדו בתי אולפנה גבוהית יהדות, חלק ניכר מהציבור שלנו-ידיעותיו הממשיות ביהדות על כל ענפיה, דלות למדי.

האמת ניתנת להיאמר שתנועתנו שגתה בעבר כשלא השכילה לכלול בתכניות הלימודים ובחינוך בקיבוצינו ידע ראוי ומעמיק ביהדות, כפי שהתחייב מתפיסותיה שלה עצמה.

לא ניכנס לשלל הסיבות וההסברים, במסגרת רשימה קצרה זו, מדוע כך זה קרה. אך ברור שלמרות המאבקים המוצדקים כנגד הכפייה הדתית, איש לא חינך אצלנו לשנאת הדת, המסורת והמורשת היהודית, להפך, לפחות על פניו ניתן אצלנו הכבוד הראוי למורשת.

הכבוד הראוי אכן ניתן, אך לא הידע הראוי בהתאם.

ותמיד מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. אני מכיר כמה אנשים מבני דורי ואף צעירים יותר, שפנו בשנים האחרונות, מתוך צורך פנימי עמוק, ללמוד יהדות במרכזים ומכונים שונים שמלמדים נושאים אלה.

גם אני גמרתי אומר להעמיק את הידע הבלתי מסופק שלי ביהדות, והחלטתי ללמוד, באופן חלקי וככל שזמני יאפשר זאת, את מה שאוכל ללמוד.

חיפשתי היכן לממשל זאת. בדקתי בכמה מקומות ואף התלבטתי לא מעט, עד שמורה מאחד מקיבוצי האזור, שהשתלמה במרכז יעקב הרצוג ללימודי יהדות, שבקיבוץ עין צורים ומנוהל על-ידי הקיבוץ הדתי, המליצה בפני בחום לנסות ללמוד שם. היא הפליגה בשבחי צוות המרצים של מרכז יעקב הרצוג, דיברה על הפתיחות והנאורות שלו, שיבחה את רמת המרצים וסיפרה על החוויה של לימודי המקרא וכל ענפי היהדות בצוותא, ע"י דתיים וחילונים יחדיו.

על מרצה אחת היא אפילו אמרה ש"להאזין לה זו חוויה לכל החיים" כלשונה. (מה שהתחוור לי, מאוחר יותר, כנכון בהחלט).

נו, אחרי המלצות כאלה מפי ידידה החלטתי לנסות. ניסיתי, וכבר שנתיים שאשתי ואני לומדים שם, באופן חלקי מאוד כמובן, ונהנים מכל רגע.

מי שאין זמנו מאפשר לון ללמוד באופן מלא, הרי האופציה של מרכז לימודים כזה הוא אפשרות מצוינת להרחיב אופקים ולהעשיר את עולמו בידע מעמיק ורחב על עברנו ומורשתנו, וזאת בשילוב של מומחיות וידע, פתיחות ונאורות ושימוש בטכניקות הוראה חדישות, כולל סרטי קולנוע וקישורם לחומר הנלמד, שימוש בעזרים שונים ועוד.

וכמעט כל המרצים, אם כי לא כולם, הם מרצים מהדרגה הראשונה ואינני מגזים כלל. מי שיבוא ללמוד במרכז יעקב הרצוג ייווכח בעצמו.

ועולה בי הרהור, מדוע אין כיום בתנועתו הקיבוצית מרכז דומה. עם כל הכבוד לאפעל ולגבעת חביבה (ויש כבוד), הרי הם מאופיינים בעיקר בקיום כנסים וימי עיון, אך מאז שבוטל הקורס הדו-שנתי הבין קיבוצי הגבוה, שגם הוא היה רחוק מאוד ממשהו דומה למרכז הרצוג, הולכים אצלנו ללמוד באוניברסיטאות ובמכללות, ואין לנו מרכז לימודים גבוה משלנו.

באין מרכז שכזה אצלנו, הריני מצטרף לכל אלה שממליצים בחום לבוא וללמוד במרכז יעקב הרצוג, ולהרחיב דעת בלימודים של ועל יהדות.

התפרסם יוני 2008

תנו לנו עוד מהמטעמים האלו, מעולה!

שיהיה  לך קיץ   טוב ,  ולכל החברה הנהדרים של הרצוג,  

בידידות והערכה רבקה סלומון

 תוכנית:  "האדם מחפש משמעות"

יוני 2008

תשס"ה 

תשס"ה

טליה וחוה - מדריכות של פרויקט "עתיד" - שלום!

ברצוני להציג את עצמי כרותי צפרוני, אמא של טל מתיכון מכבים רעות שלקחה חלק בפרויקט "עתיד" השנה.

למרות שיחת הטלפון הקצרצרה שלי ברצוני לכתוב את הדברים ולהרחיב טיפה.

אני בראשית דברי רוצה לברך את הרעיון של הפרויקט ואתכן באופן אישי על העברתו מהרעיון אל המציאות הלא פשוטה.

אני חושבת שהמהות כאן היא איזשהו גרעין קריטי בחיינו היום יומיים בארץ המדהימה ולא פשוטה שלנו.אני באמת מרגישה שלפני הצורך שלנו כאומה ועם להישרד מפני אויבינו- צורך שמעסיק חלקים כל כך מרכזיים בהוויתינו-אנחנו צריכים לחזק את עצמינו- את הקשרים והחיבורים שהופכים את כל החלקים שלנו לשלם הזה שצריך להיות בנפשינו.ההבנה, הפתיחות- הם אלה שיכולים ליצור התחלה  של תהליך מקשר בין הפלחים השונים והלגטימיים של העם שלנו.

כאמא שמגדלת שלוש בנות בתקופה הזאת, במשפחה חילונית, בסביבה חילונית מובהקת- ה"חלון" לקשר כזה הוא בהחלט משהו שהייתי רוצה להנחיל לבנותי, משהו שאנחנו מנסים בבית, על קצה המזלג לטפטף, ללמד שאפשר להיות קשובים גם אם מה שאני שומע וסופג מקומם ואינו עולה בקנה אחד עם תפיסת העולם שלי המתגבשת.התהליך הוא קשה, הוא מצריך הרבה כוחות טובים ויכולת הקשבה ופשרה שהם הבסיס הרי לקיומינו- וכבן עשרה קשה במיוחד להבין.

כאן אתם נכנסתם לתמונה ועוררתם אצל טל סערות לא מבוטלות. אני בטוחה שחשתן בהן וספגתם קיטונות מהזעם שלה שהיא טרחה להשליך לכל עבר, אבל זהו בעצם התהליך. זאת הדרך, בתנאי כמובן שהיא מתנהלת באופן תרבותי, מכובד ולגטימי.מותר לכעוס. צריך אפילו לכעוס- כי זה אומר שאני סופג, זה אומר שנכנסתי לתהליך ולא נישארתי אדיש בצד, נותן לדברים לעבור על פני מבלי לתת מעצמי.

טל נתנה מעצמה, ואני חושבת שהיא עשתה את זה כי אתן, טליה וחוה נתתן כל כך הרבה מעצמכן. אתן השכלתן ליצור את הגירוי החזק הזה שהצית את התהליך, שכמובן נמצא רק בראשיתו. אני בטוחה שבזכות הפרויקט הזה, הצנוע והעמוק- הבאתם לחברה שלנו אנרגיות קשר חיוביות שיהיו- כל אחת בדרכה שלה- שגרירות של הפצת התהליך הזה של ההידברות וההקשבה במקומות משם הן באות.

קלטתי מטל לאורך הדרך את ההערכה שלה אליכן ואל הבנות שבהתחלה נראו כאיזה יצורים מעבר להרי החושך והפכו להיות בנות גילה, ידידות שמעבר להצהרות ולמילים- מתענינות בדברים דומים, מתעסקות במוקדי ענין שישי בינהם חוליות מקשרות רבות, ולראיה הצורך של טל בסופו של התהליך להכין את הצמידים הסמליים הללו, מחוטים פשוטים שבאמת אומרים הכל על הרצון להישזר אחד בתוך השני, הרצון ללכת יחד-הרצון לקשר.

אני חוזרת ומברכת את "עבודת הקודש" שאתן עושות. אנא העבירו מסר זה גם לממונים שבוודאי, גם להם מגיעות תודות רבות ותשבוחות לא מעטות.

אני מקוה שתמשיכו בפרויקט ומבטיחה, בעוד שנתיים לשלוח נצר נוסף למשפחת צפרוני, את ביתי רותם, שכבר מחכה....

תודה על הכל

 רותי צפרוני

17 מאי 2006

עבור: פרוייקט "עתיד"

לכבוד: צורי ושלומי המדריכים

 שמי, שיר עטיה ואני אמו של עז עטיה מביה"ס אמי"ת באר שבע, אשר השתתף בפרוייקט "עתיד". ברצוני לומר מספר דברים:

1.      המפגשים בפרויקט זה היו חשובים במיוחד עבור עז משום, שהוא עדיין מעצב לעצמו נקודות ראות בכל הנוגע לחברה הישראלית ולחיים בכלל. (עז צעיר ועדיין רואה את הדברים בשחור לבן).

2.      לאחר כל מפגש עז היה חוזר ומספר על הדיונים ועל הפעילויות והייתה מתפתחת בינינו שיחה בעניין.

3.      אני בטוחה שהשתתפותו של עז בפרוייקט זה תשפיע על התנהגותו בעתיד ותעזור לו להיות אזרח יותר טוב ואדם יותר טוב.

אני מודה לכם ולכל מי שיזם את הפעילות בפרויקט זה.

בכבוד רב!

שיר עטיה

אמא של עז עטיה

רח' נחום שריג 29/2 באר שבע

מאי 2006

לכבוד

טליה וחוה

מדריכות פרויקט "עתיד:

מרכז הרצוג

ג,נ,

קיבלנו את סיכום שנת הפרוייקט ששלחתם אלינו.   תודה!

כשהוצע לביתנו אור אהרוני, להשתתף בפרויקט, היא היססה מעט ואנו תמכנו והמרצנו, כי ראינו בפרויקט קידום, הרחבת הידע ומיזוג חברתי בין חילונים לדתיים.

ואכן, לאחר כל מפגש חזרה בתנו אור וסיפרה את חוויותיה, רשמיה והנאתה מהמפגשים, הוויכוחים והשיחות בין חברי הקבוצה.

אנו מודים לכן שאפשרתם לבתנו להיחשף, ללמוד ולראות גם צדדים אחרים הקשורים לנושאים שהוצגו.

נשמח אם יימשך הפרויקט גם בעתיד.

 מודים לכן מקרב לב.

ירדנה ויקותיאל אהרוני

אשקלון

תשס"ו

לכבוד

הרב שלמה וייס

ראש אולפנת אבן שמואל

שלום רב!

ברצוננו לשתף אותך בתחושותנו הכנות לאחר קריאת המכתב המסכם שקיבלנו ממרכז יעקוב הרצוג בנושא פרויקט "עתיד".

השנה כידוע, חווינו כולנו את חווית הגירוש, חוויה שהשאירה בכולנו צלקת קשה אם כי דרשה מאיתנו לפקוח עיניים, להסתכל סביבנו ולהבין טוב יותר מי ומי הוא עם ישראל, על גווניו ודעותיו השונות.

בתנו נופר היתה מעורבת רגשית ומעשית ובעקבות כך הביעה את דעותיה בעניין.

אנחנו מצידינו ניסינו למתן, להסביר להרגיע ולפעמים גם לחשוף צדדים אחרים.

ולכן - אנו מבקשים להודות לכם - הצוות החינוכי אשר השכלתם דווקא בתקופה טעונה זו לחשוף את הבנות לעם ישראל השונה בדעותיו ובאורח חייו וכל זאת באמצעות מפגשים מונחים.

הבנו שבמפגשים אלו יצרו הבנות קשרי שיחה, הבנה והתמודדות עם שאלות הנוגעות בעם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל כל זאת תוך עיון, לימוד ומפגש חברתי החושף אותן לתרבות אחרת, שונה המאלצת אותן לעמוד על דעתן תוך מתן כבוד לאחר.

אנו רואים במפגשים אלה דרך נכונה ומינון נכון לחשיפה של הבנות למסגרות אחרות בתוך עמנו.

לטעמנו זהו שלב חשוב מאד בהכנת הבנות לחיים "האמיתיים" מעבר ללימודים הפורמליים.

נשמח לשמוע על המשך פעילות מבורכת זו גם בהמשך.

שאו ברכה בעמלכם,

מודים ומוקירים

הוריה של נופר, אבי ואסנת כנעני

עין צורים