"ותשובה ותפילה וצדקה - מעבירין את רוע הגזרה"

עם בעקבות גורלו – מסע אל יהדות ספרד

 תוכנית לימודים השנתית מוקדשת ליהדות ספרד:  שורשיה ההיסטוריים, תרומתה המיוחדת  לארון הספרים היהודי, ומצבה כיום

בשנת תשס"ז הוקדשה תוכנית הלימודים של עם בעקבות גורלו ליהדות צרפת, בעקבות השעורים התקיים מסע:  

 המסע אל יהדות צרפת

בתום תוכנית לימודים שנתית שהוקדשה ליהדות צרפת - שורשיה ההיסטוריים, תרומתה העצומה לארון הספרים היהודי, ובעיקר מצבה כיום – יצאה קבוצה גדולה של לומדים למסע לימודי וחווייתי בעקבות קהילת יהדות צרפת. מטרת המסע הייתה להכיר מקרוב קהילה זאת, את עברה המיוחד ואת היהודים החיים בה כיום.

במשך תשעה ימים אינטנסיביים ביקרו המשתתפים בעיירות פרובנס היפהפיות, בעקבות ראשית צעדיה של יהדות צרפת, טיילו בקולמר, רוזנווילר, בוקסווילר שבאלזס, ובטרואה (עירו של רש"י). הם התחקו אחר צמתים מרכזיים בדרכו של הרצל בפאריז ובבאזל שבשוויץ וסיירו בשטרוטהוף – מחנה הריכוז הנאצי היחיד על אדמת צרפת.

לאורך המסע נערכו מפגשים מרגשים עם נציגי קהילת מרסיי, עם אנשי קהילת אקס-אן-פרובנס, עם הפילוסוף היהודי הנודע שמואל טריגנו בפאריז, אך מעל לכול היה הסמינר המשותף המעשיר והמרגש עם יהודי שטרסבורג בשבת.

ההדרכה של שלמה בלזם ויובל ריבלין, כמו גם קבוצת המטיילים שכללה צעירים ומבוגרים, ישראלים וילידי צרפת, עירוניים קיבוצניקים ומושבניקים, דתיים וחילוניים - הפכו את הטיול לחוויה מרגשת ובלתי-נשכחת.

מתוך דברי המטיילים:

·         "יש משהו יפה ומרגש במסע. מסע של אנשים שביחד מחפשים. מסע במרחב. מסע בזמן.

הסתכלות מבחוץ פנימה, והפְּנים החוצה. חיפוש קשר עם האנשים הנמצאים שם...

השיא בעיני הייתה השבת. בקשר הבלתי אמצעי עם הקהילה, עם המשפחות. התפילות. הסמינר. הסעודה השלישית המדהימה. הטיול הבלתי נשכח בשטרסבורג. אני מניחה שבגלל זה ימשיכו המסעות של הרצוג להיות אבן שואבת לרבים וטובים".

·         "כילידי הארץ, בנים להורים חילוניים אשר החליפו את הדת במסירות לרעיון הציוני... ההזדמנות לחזור לשורשים נפלה לידינו כאשר הצטרפנו לתכנית הלימודים במרכז הרצוג... וכך אנו בטיול איתכם. בשונה מטיולים אחרים בחו"ל יש בטיול זה עומק ותוכן מעבר לכל מה שמעניין ומהנה בטיול רגיל וזה הייחוד שלו. … גולת הכותרת של הטיול הייתה השבת בקהילת שטרסבורג ... יצאנו מערב זה בהתרוממות רוח אמיתית. פעם ראשונה שהייתה לי הזדמנות לדמיין את עצמי חיה בגולה, לחדור אל שורשי המקום בו אני מטיילת ולא רק לרפרף כמו פרפר.

סדרת הלימוד 'עם בעקבות גורלו' תימשך גם השנה, ואחרי איטליה וצרפת מגיע תורה של יהדות מזרח-אירופה. תכנית הלימודים כוללת תחומי דעת רבים הקשורים לקהילות אלה, בהנחיית מרצי מרכז הרצוג ומרצים מומחים בנושא.

"מה שבשבילי הוא החלום בשבילך הוא האימה"

בתי מדרש בצל ההתנתקות

אזור הדרום היה במחצית השנה האחרונה בעין הסערה המדינית. שאלת ההינתקות והשלכותיה על המפונים ועל תושבי האזור כולו כמו גם תחושות הניכור והינתקות פנימית בין קבוצות אוכלוסייה באזור זה, השפיעו עלינו ועל הלכי הרוח בחברה הישראלית בכללה. לאור זאת החלטנו להצטרף ליוזמת מדרשת 'קולות בנגב', להקמת בתי מדרש בצל ההינתקות - קבוצות לימוד של תושבי הנגב המערבי ואנשי גוש קטיף. אל היוזמה חברו גם ארגון קול יהודי וועד יישובי קטיף.

פרויקט זה ביקש למתן את תחושות הניכור והניתוק וליצור דיאלוג בין העולמות הרוחניים הפנימיים של המשתתפים, ובעיקר לחזק את אלה המחפשים דרכים לשיקום הסולידאריות הפנימית בחברה הישראלית.

תמיכות 'צו פיוס' ו'הקרן החדשה לישראל' אפשרו לנו לממש את הרעיון. בשל דחיפות העניין, ההיערכות הייתה מהירה ואינטנסיבית: קבוצת מנחים מקצועיים עברה הכשרה מרוכזת בנושא; הוקם צוות לגיוס משתתפים ובתוך זמן קצר קמו חמש קבוצות בתי מדרש, כשבכל אחת מהן מספר שווה של תושבי גוש קטיף ותומכיהם ואנשי שמאל מהנגב המערבי. בכל קבוצה היו שני מנחים: אחד מהשמאל ואחד מגוש קטיף.

התגובות שהתקבלו בתהליך גיוס המשתתפים הביעו את החששות, את הכעס וחוסר התקווה להבנה והקשבה, אך היו רבים שהבינו כי זו משימה לאומית שחובה להיענות לה.

המפגשים עוררו שאלות רבות וקשות כגון:

▪            מהי 'מולדת' בשבילי?

▪            מהם גבולות הדמוקרטיה בוויכוח העכשווי?

▪        האם יש סיכוי לחיים משותפים למרות הפערים הגדולים?

▪        לאיזה עתיד ראוי לחתור? האם לבית מקדש ממשי ומוחשי או למדינה נורמלית ככל המדינות. ועוד...

ד"ר אבי מוצפי מקיבוץ כפר עזה, שהשתתף באחת הקבוצות, כתב בעלון קיבוצו:

"... בהדרגה הקליפות נושרות - "אני יהודי לאומי גאה, אני מרגיש חלק משרשרת ארוכה של דורות ואני לא יכול לנתק את השרשרת..." יאמר המתנחל, ומן העבר השני עונה לו הקיבוצניק: "אני ישראלי גאה, מרגיש חלק מתרבות מודרנית הומניסטית, לכן אני לא יכול להתכחש לסבל של הזולת..." ובכל פעם, ב-23:00 בלילה בתום המפגש,  יש הרגשה ש"לא מיצינו את הנושא, בפעם הבאה נמשיך...", אני אכן מחכה בקוצר רוח לפעם הבאה. כל מפגש חושף פן נוסף במורכבותה של החברה הישראלית. התחושה שלי היא שבין השמאל והימין הזה מתפתח משהו חיובי, ידידות שתאריך אולי מעבר לתקופת ההתנתקות..."

דרורית, אחת המנחות, סיכמה את המהלך:

"עבורי, המפגשים הללו היו מעין אי של שפיות בתוך הכאוס הכללי ששורר במדינת ישראל בימים אלו. אף שחלק מן המפגשים היו קשים ועוררו גם כעס ותסכול, נראה לי כי בסופו של התהליך כל אחד מן המשתתפים חש שהייתה לו האפשרות להכיר ולשמוע את הצד השני, ולהשמיע את עצמו. גם תחושת הגורל המשותף התחדדה מאוד במהלך כל המפגשים. על כך יעיד הרצון העז והמשותף של שני הצדדים להמשיך את המפגשים הללו גם בעתיד, לאחר ההתנתקות.

ואנקדוטה שאולי משקפת את מה שקרה כאן בחדר: יום לפני המפגש האחרון ילדה אחת המשתתפות מגוש קטיף בת. בעלה הודיע כמובן שהם לא יוכלו להגיע. רבע שעה לאחר תחילת המפגש נכנס הבעל לחדר ואמר: "לא יכולתי להפסיד את המפגש האחרון..."