מרכז יעקב הרצוג

דרשה לפסח/ ארז ניר

חג הפסח הוא גם חג החירות וגם מעין יום ההולדת של עם ישראל המקראי, הוא שורשו הפיזי והרוחני של העם היהודי הנוכחי.

את חגיגת יום ההולדת הזו אנו מקפידים לציין כל שנה ובאמצעותו אנו גם מכוננים את זהותנו הרוחנית הלאומית ואף האישית, וכבר הורו לנו חז"ל ש"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". הפילוסופיה של הנאורות ב200 השנים האחרונות עוסקת רבות בניסיון לבסס באופן רציונלי את חירותו של האדם ואת החובה לשמור ולהגן עליה. התפיסה היסודית המנחה את ההוגים הללו, מג'ון לוק, עמנואל קאנט וג'ון סטיוארט מיל ועד ג'ון רולס, היא העמדה לפיה חירותו של האדם טבועה במהותו.

העובדה שהאדם חופשי לבחור כרצונו היא מאפיין מהותי של אישיותו והיא הדבר החשוב ביותר עליו החברה צריכה להגן. הבעיה איתה נותר האדם היחיד היא בכך שאפשרות זו היא בפועל תאורטית בלבד חלק גדול מהזמן, שהרי בני אדם לא מרבים להתנהג בחירות אלא נמשכים דווקא לחפש חוקים, אופנות ומחויבויות אחרות שיגבילו את חירותם. אותה חירות יסודית שהיא נחלתו של האדם מופיעה בעיקר כאפשרות המתממשת מדי פעם, יותר מאשר כמציאות חייו הקונקרטית. 

התורה גם היא נותנת משקל גדול לחירות האדם כמעצב של אישיותו, אך היא מציגה תזה מעט שונה מההגות הליברלית שאנו מכירים היום. הסיפור שעם ישראל נולד עם רגע חירותו ביציאת מצרים, סיפור שאנו מצווים לספר מחדש כל שנה ושנה, מעבירה את החירות משפה של מהות לשפה של ארוע.

כאשר אנו מדברים על מהות, אנו מתייחסים תמיד לעיקרון מופשט שאינו מתממש במלואו לעולם, אלא רק מארגן ומחבר תופעות ראליות שונות מנצנץ מבעד למימושים שונים. כאשר אנו מדברים על ארוע מסוים שהתרחש, אין אנו משליכים על מהותם של דברים, אלא שמים לב דווקא לממשותם החיה בתוך הזמן והמפגש עימם.

על כן החירות הליברלית היא חירות מהותנית, חירות מופשטת ואינטלקטואלית שאינה יכולה לפנות באמת אל החיים הראליים שבהם היא רחוקה מלהיות מהותית, אלא דווקא מתעלמת מהקונקרטיות בדיוק בשביל לשמור על 'טהרתה'. לעומת זאת חירות של אירוע היא חירות ממשית שהאדם חווה במלואו בתוך הזמן הממשי של חייו. הוא יודע שהוא חווה חירות בעבר, שהנוכחות הזו היא חלק מבשרו, אך היא נוכחות לא כממשות מופשטת המחייבת אותו מצווה אותו ורודה בו, אלא כזיכרון, כסיפור המכוון את חייו על פי געגוע ספציפי זה. סיפור יציאת מצרים מבין את החירות כהתרחשות ממשית בחייו של אדם, וכמו כל דבר ממשי היא מתפתחת וצומחת בתוך הזמן הממשי. החירות אינה עובדה בחייו של האדם, שיש לו שורשים בממלכת החיים הטבעיים כמו צמח וחיה, אלא היא הישג מיוחד אליו הוא מתפתח וצומח עם התבגרותו.

על כן השמירה על החירות אינה רק ההגנה על מהותה המופשטת, אלא בעיקר הגנה על הסיפור האישי מתוכה היא מתפתחת וצומחת, אותו מרחב קדוש בו החירות היא מרכזו של הסיפור והגיבורה הראשית שלו, ולא 'עובדת יסוד' בתוכו המשמשת בעצמה כמעין 'אידיאה-אליל' לו אנו סוגדים.

פסח שמח וחג חירות מבורך



משלוח הודעה למרכז
תודה על פנייתך
משלוח הודעה למרכז
ארעה שגיאה
*

*

*

*

*

אשמח להצטרף לרשימת התפוצה של מרכז הרצוג
עיצוב: Dov Abramson
© כל הזכויות שמורות למרכז הרצוג                        מרכז יעקב הרצוג, קיבוץ עין צורים  |   office@merkazherzog.org.il   |   08-8608330