מרכז יעקב הרצוג

מדווחים מהשטח - רשות הרבים / אבי דנטלסקי

אבי, לומד בבית המדרש 'רשות הרבים', מהרהר הירהורים בעקבות פגישות בית המדרש, על חסידות וציונות ומצייר במילים משהו מטעמו המיוחד של בית המדרש.

 

סיפר חסיד אחד:
"פעם אחת עמדנו להתפלל מנחה, וחסר היה עשירי למניין. הסתכל הרבי שליט"א לצדדים, וראה את מקלו. טפח לו ברגלו ואמר: "לך להתפלל מנחה!" – ומיד נזדקף המקל ועמד עמנו לתפילה."
תהה אחד מן החבורה:
"כיצד מקל עומד להתפלל מנחה?"
החזיר המספר:
"עובדה!..."
(דרויאנוב שם, שם)

אודה ואתוודה, כי זו היתה בערך דמותה של החסידות בעיניי: יהודים תמימים, מויפתים, צדיקים...
חסידות חב"ד היתה היחידה שאת כתביה טרחתי לקרוא מעט, אבל האמונה הכמעט-נוצרית בחיי הרבי 'הדירה' אותי גם משם – ומה שנשאר הוא כאמור, בובע-מייסעס.
שני מפגשים של בית המדרש 'רשות רבים' גרמו לי למחשבות שניות בנושא –
הראשון היה ביישוב יצהר, במפגש עם הרב דודי דודקביץ (תוכלו לקרוא עוד על הביקור כאן)
בתשובה לשאלה המתבקשת אודות הסתירה לאורה בין נטייתו לחסידות לציוניותו העמוקה הוא ענה שהוא דבק בחסידויות הציוניות של בית רוז'ין (כמדומני).
יש כזה דבר, מסתבר, ואנכי לא ידעתי.
אבל ההתנגדות לציונות היא לא מה שהטריד אותי בחסידות, אלא העובדה (שוב לכאורה) שמדובר במין אופיום להמונים הנבערים, תרופת-סבתא שהיתה רלוונטית למחלת הגלות אי-שם באירופה, ומה לי ולזה.

המפגש השני התרחש לאחרונה, הפעם עם הרב אהרן (אהרל'ה) הראל, והוא כבר גרם לי לתזוזה נפשית משמעותית יותר בנושא הזה.
הרב הראל הוא דמות מרתקת בפני עצמה – יש עליו אפילו ערך בוויקיפדיה, אלא שגולשי אינטרנט רימון (אפילו במסלול המינימלי!) לא יזכו לראותו כיוון שהוא נחסם לחלוטין – הסיבה היא עיסוקו של הר' הראל בהומוסקסואליות בהלכה והמסתעף (ואף כתב על כך ספר – "לרעות בגנים"), וכדרכם של ערכים בוויקיפדיה המעדיפים את המעניין על החשוב, רוב האזכורים והקישורים בערך קשורים לנושא הזה דווקא.
אז חוץ מהעיסוק הזה – שלדבריו הוא עוסק בו כחלק מאהבת ישראל שבו התובעת ממנו לעזור לכל יהודי – הראל עוסק גם בנטורופתיה, חקלאות ו... בחסידות.
כנכדו של חסיד אמיתי, הראל חי משחר ילדותו בעולם החסידות, והווי החיים החסידי טבעי עבורו, כמו גם ההיכרות עם ספרי היסוד של החסידות - ובזה הוא כמעט 'יחיד בדורו' בציונות הדתית, ולכן דבריו – מבחינתי – ראויים לתשומת לב רבה, יותר מאלו שגילו את החסידות מאוחר בחייהם, לרוב דרך ר' נחמן.
ואגב ר' נחמן – הראל, לדבריו, "לא מתחבר" (כך במקור!) לר' נחמן. האמת שגם אני לא – אבל לי אין רקע כמו שלו...

אבל אני מקדים את המאוחר – הרב הראל החל את שיחתו בציטוט שיר יפה ומרגש של הברירה הטבעית – "אצלנו בכפר טודרא", שתמונת המפתח שבו הוא ליקוק הדבש מעל אותיות הא"ב: מטרת החסידות, כך הראל, היא להכניס מתיקות בעבודת ה' – חד וחלק. וכדי שזה לא יישמע כשמאלץ נדוש של לומד חסידות מתחיל, פצח הראל בביוגרפיה קצרה על ילדותו החסידית, ומשם קפץ לישיבות בהן למד (אחרי ארבע הפסקתי לספור), כשהמרכזית שבהן היא הר-עציון, שם החל ללמוד וללמד ולבסוף גם להוציא לאור את ה'שפת אמת' – ומשם הוא שייט למיפוי מרתק של עולם הישיבות הציוני-דתי ברזולוציה שהחטיבה היהודית בשב"כ היתה מתקנאת בה – איזו ישיבה היא חסידית 'אמיתית' ואיזו לא, מי לוקחת מהחסידות בעיקר את חוסר המחויבות להלכה (הוא קרא לה ישיבה של 'מגה-לייטים' ועורר תגובות נזעמות בקהל:), ומי לוקחת בעיקר את ההווי ועוד ועוד. אה, ור' נחמן? אולי הרב שג"ר ז"ל באמת הבין אותו, אבל ר' נחמן לא מייצג את החסידות, וה'ננחים' לא מייצגים שום דבר.

אני נאלץ לשים נקודה ולרדת שורה – כיוון שהראל עצמו לא תמיד טורח לעשות את זה:) הוא מדבר כמו בפלמנקו* – חד, מדויק, מהיר, ועם לא מעט חוש הומור שמחפה על רצינות עמוקה, בעיקר בכל מה שקשור להקפדה על ההלכה. ולמרות שלא ניתן להכניס את השקפתו כמעט לשום מגירה, במראהו החיצוני הוא מוגדר מאוד: מחציו ולמטה הריהו הסדרניק קלאסי (=סנדלים + גרביים, מכנסיים כהות), ומחציו ולמעלה הריהו נער גבעות קלאסי (=כיפה עבה, פאות עבות, וזקן עבות...) – וכל זה בכוונה תחילה, כדי להצהיר לכולי עלמא על נאמנותו להלכה ללא סייג: חילוני מחלל שבת, למשל, חמור בעיניו מנערי 'תג מחיר' – כי הם לא עוברים (רשמית, א.ד.) על ההלכה (הרשמית, א.ד.)...
ובחזרה לחסידות – חלומו של הראל הוא ללמד את החסידות ה'אמיתית', זו שנמצאת בספרים ובמסורות האותנטיות, ובכך לתקן אולי את הרושם החיצוני שנוצר לגביה – כמו אצלי.

* פלמנקו = תקראו כאן . בעקבות דבריו הרהרתי לעצמי, האם אני עושה את אותו עוול לחסידות, כמו שאני מרגיש שעושים לפלמנקו? כלומר – תפיסה שטחית לגמרי של דבר שגדול בהרבה מסך ייצוגיו בתרבות הישראלית הנוכחית?

ולסיום, בדיחה שחסידים היו מספרים עליי, לו ידעוני:


שבת אחרי מנחה נכנס 'מתנגד' לבית-מדרש של חסידים ומצא אותם מסיבים בסעודה שלישית. הפטיר בלגלוג:
"שתו ואיכלו, חסידים, ופטמוּ את הנשמה היתרה שלכם."
נענה אחד מן המסובים ואמר לו:
"היכבד ושב עמנו ופטם גם אתה את הנשמה היתירה שלך."
גיחך המתנגד:
"אני אין לי אלא נשמה אחת."
החזיר לו החסיד:
"אבל יתירה היא..."
(שם, שם)
 



משלוח הודעה למרכז
תודה על פנייתך
משלוח הודעה למרכז
ארעה שגיאה
*

*

*

*

*

אשמח להצטרף לרשימת התפוצה של מרכז הרצוג
עיצוב: Dov Abramson  |  תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות למרכז הרצוג                        מרכז יעקב הרצוג, קיבוץ עין צורים  |   office@merkazherzog.org.il   |   08-8608330