מיכל נגן, ראש המכינת

מיכל נגן, ראש מכינת 'צהלי' לבנות דתיות

'מכינה קדם צבאית לבנות'  אם חשבתם על מוסד ששולטים בו משמעת ופיקודיות על שיעורי מוטיבציה לשירות בצה"ל, על חבורה של בנות נחרצות ואסרטיביות שהן לא ממש הסמל של  עדינות ונשיות – זה לא מה שקורה ב'צהלי'! 

מקום קטן, אינטימי, ביתי ומחבק. קבוצת חברות שיושבות בעדינות לחברותא, לשיחה או לשחנ"ש (שיחת נפש) עם אנשי הצוות. לומדות, סורגות, שרות או מבשלות. בית מדרש שמתיקות של תורה נודפת ממנו:  מקום לימוד המעודד את הפנימיות ואת הדיוק שבעבודת השם, אווירת לימוד המעודדת אהבת חברים ואהבת ישראל, מקום שמפתח רגישות לתורה ולהלכה, מקום שמעודד שונות וייחודיות.

ואיך בית מדרש שכזה מהווה הכנה לקראת צבא? בהפוך על הפוך:

אנו מאמינות כי רק המקום הכי פנימי, רק העצמה של ערכים והדגשה של רגישויות תאפשר לבנות לשמור על עצמן בחברה הגברית והחילונית של הצבא. אנחנו מכוונים את הבנות להתפתח על ידי יצירת שותפות אמת שלהן בתכנון זמן ותקציב; בקביעת תכני הלימוד; בניהול הלו"ז, הטיולים והסדרות; בהכנת המזון ובדאגה לניקיון - והן לומדות לקחת אחריות ולעמוד במשימות. (בלשונן:" אחרי שהוצאתי  את המכינה לשבוע טיול, להיות מכ"ית יהיה קטן עלי".)

בית המדרש שלנו לא מעתיק את מודל הישיבה הגברי, אלא יוצר תבניות של לימוד המתאימות לנו.  כך למשל, לא הטקסט עומד במרכז בבית המדרש, אלא  המפגש של הלומדת איתו. כמו כן במכינה מתקיימות סדנאות של תנועה ותיאטרון, לימוד מעמיק בנושא תפילה ובנושא זוגיות בדרך התורה, לימוד תנ"ך בעזרת אומנות וכיו"ב. (בלשון אחת המשתתפות: "כאן זה עולם אחר לגמרי מבית ספר. אני יודעת שאתם לטובתי, וזה משחרר אותי להיות לגמרי מי שאני. כאן אני רוצה ללמוד הכל, כל הזמן. כאן יש לי חופש אמיתי לגדול ולהתפתח".)

אנחנו לא מעודדות את הבנות לתפקידי לוחמה, אלא מלוות אותן להבין מה מושך אותן אל התפקידים הללו ולבחון איתן ביחד  האם זהו שירות שיתאים להן, שתואם את ערכיהן ואמונותיהן. אם מסתבר שהכיוון של 'לוחמה' לא מתאים לבת, אנו מעודדים אותה למצוא חלופה הולמת בתפקידים הצבאיים האחרים. 

אנחנו מלמדים אותן הלכה – כדי שתדענה איך לכוון את עצמן בעולם הפרוץ  והמבלבל של הצבא.

אנחנו מאפשרות להן לצאת מהבועה בהדרגה – ולא ליפול בבת אחת על ידי שהן לומדות לחיות בחברה מגוונת: הבנות עצמן מגיעות מרקעים שונים ויוצרות קבוצה הלומדת ופועלת יחדיו, צוות המורים מגוון בדעותיו, והן מתנסות בהתנדבות ונתינה לזולת. את המיומנות להיפגש, להכיר ולחיות עם אנשים שונים ממך ולהישאר אתה עצמך אנו מתרגלות גם במפגשים עם חרדים, חילונים וערביי ישראל. (בלשונן: " עכשיו קל לי הרבה יותר לשמוע אנשים בעלי דעות מנוגדות לשלי בלי להתרגז. למדתי את זה משיחת הקבוצה- שם אנחנו מקפידות לשמוע את דעתה של כל אחת").

אנחנו רואות בהשתלבות בחברה הישראלית ערך, והשירות בצבא  - שאיננו  מתאים לכל אחת-  יכול להוות, עבור מי שעושה בירור עם עצמה ומוצאת את התפקיד המתאים לה,  חוויה של התבגרות, התנסות בשילוב חיים של חול עם ערכים של קודש. ולעתים, השירות אף יכול להגיע למצב של קידוש שם שמים אמיתי.

ב'צהלי' מאמינים ב"חנוך לנער על פי דרכו", והבנות שלנו לומדות למצוא את עצמן, ולהתכוונן פנימה ולמעלה, ובע"ה גם כשתהיינה בצבא – "לא יסורו ממנה".